הרב עזריאל מנצור: תפקידו של המקובל בדורנו – שליחות או אחריות?

בדורנו, המילים "קבלה", "מקובל", ו"סוד" הפכו פופולריות מתמיד. שיעורים, ספרים, קונטרסים, מונחים מהקבלה שנכנסו לשפת היום-יום – ולעיתים נדמה שכל אחד שמדבר על אור, אנרגיה ועולמות – כבר נקרא "מקובל".
אבל מהו באמת תפקידו של המקובל האמיתי בדור שלנו? האם הוא שליח לתיקון הדור, מורה לנשמות אובדות – או שמא הוא נושא על שכמו אחריות עצומה, שדורשת זהירות, טהרה וענווה קיצונית?

על כך עונה בכובד ראש ובהבנה עמוקה הגאון המקובל רבי עזריאל מנצור שליט"א, ראש ישיבת שובי נפשי, שמקדיש את חייו ללימוד, למסירת סודות התורה, ולליווי נשמות מבקשות קרבת אלוקים. מתוך ניסיון חיים עשיר, שכולל לימוד מפי ענקי המקובלים בדור האחרון,  שהייה יומיומית בצילם של גדולי החכמים, והעמדת תלמידים לאור פנימיות התורה – הוא פורש בפנינו תמונה מפוקחת, צלולה, ומלאת אחריות.

לא תואר – אלא שליחות

"בדורנו הפכו את המילה 'מקובל' לתואר, אבל אצל רבותיי – זו הייתה שליחות. מי שקיבל רשות ללמד קבלה – היה רואה בזה לא זכות אלא עול", פותח הרב.

הרב עזריאל מנצור למד אצל חכמים שלא פרסמו עצמם: רבי אברהם ברזאני זצ"ל, תלמידו חביבו של חכם יהודה פתייה זצ"ל, וכן אצל הגאון רבי מרדכי שרעבי זצ"ל וגדולי תלמידי הבן איש חי. כולם שמרו על צניעות קבלית, והקפידו לא למסור סוד אלא למי שהיה ראוי לכך באמת.

"לא כל תלמיד, ולא כל שואל – קיבל מענה. מי שרצה ללמוד סוד – היה צריך להוכיח טהרת כוונה. הם ידעו שהסוד הוא אש. ולמסור אש – זה אחריות".

עול של הנהגה רוחנית

תפקידו של מקובל אמיתי, מסביר הרב, איננו רק ללמד "עץ חיים" או "כוונות הרש"ש", אלא להיות כתובת רוחנית אמינה.
"יש אנשים שמגיעים שבורים. יש נשמות שסוחבות קשיים מבית ומחוץ. מי שמכנה את עצמו מקובל – צריך לדעת שהוא הופך להיות כתובת לנשמות, לשאלות, לתהיות, לתיקונים. האם הוא ראוי לזה?"

בשובי נפשי, התלמידים לומדים לעומק – אך גם לומדים מה לא לעשות.
"ללמד סוד – זה לא ללמד שיטות. זו אחריות על עולמות, על אנשים, על כלל ישראל. המקובל האמיתי הוא משרת שכינה."

לא כוח – אלא יראת שמיים

המושג "קבלה מעשית" מלהיב רבים, אבל הרב מנצור מזהיר:
"אנשים מדברים על קמעות, שמות, תיקונים. אבל רובם לא מבינים את הסכנה. תורת הקבלה איננה מערכת הפעלה של כוחות – אלא עבודת טהרה מתמשכת. המקובל לא שולט בכוחות – הוא מתבטל אל רצון ה'."

חכם אברהם ברזאני זצ"ל, שהיה עוסק גם בקבלה מעשית, לא נגע בדבר מבלי טהרה, התבודדות, והתבטלות מוחלטת. כל פעולה נעשתה מתוך פחד קדוש.

"היום אנשים מחפשים שליטה. המקובל האמיתי – בורח מכך. ככל שהוא עולה – כך הוא מתבטל."

המקובל כמתקן הדור

הרב עזריאל מנצור שליט"א רואה בתפקיד המקובל שליחות לדור של חושך:
"יש כל כך הרבה בלבול, תערובת, עיוותים. אנשים נמשכים לרוחניות – אבל לא יודעים להבדיל בין קדושה לדמיון. המקובל חייב להיות אור ברור, לא מטשטש, אלא מבהיר. הוא לא מחפש שיאמינו בו – אלא שיחזרו לעצמם, ויגשימו את מטרתם בעולם."

לשם כך נוסדה שובי נפשי – לא עוד מוסד תורני, אלא מרכז של תיקון, של בירור, של השבת הסוד למקום הראוי לו. התלמידים לומדים מתוך שקט, סדר, ויראה – ומתוך כך עולים בעבודת התפילה, בלימוד הכוונות, ובבירור עולמות הנפש.

ענווה – סימן ההיכר

אולי הסימן הבולט ביותר למקובל אמיתי – היא ענוותו.
"האדם שרואה עצמו 'מואר' או 'נעלה' – עוד לא התחיל", אומר הרב מנצור.
"הרש"ש זצ"ל, שזכה לרוח הקודש, היה בוכה על ומצטער על גלות השכינה. חכם פתייה היה מסתיר את עצמו. מקובל אמיתי – חש עצמו ככלי שבור שמבקש להחזיק באור השם."

הרב מעיד על עצמו כי גם היום, לאחר עשרות שנות לימוד והוראה, הוא עדיין ניגש אל ספר עץ חיים בכוונה של תלמיד קטן:

"אם שכינה אינה שורה – אין לי רשות לדבר".

תפקיד לדור אחרון

בסיום דבריו, מדגיש הרב עזריאל מנצור שליט"א נקודה מהותית:

"אנחנו בדור של עקבתא דמשיחא. השכינה בגלות. יש בלבול נורא, והקדושה נרדפת. המקובל האמיתי בדור הזה – הוא לוחם שקט. לא בצעקה, אלא בהקרבה. לא בפרסום – אלא בכוונה. הוא עומד בפרץ, פועל תיקון, מחזיר שכינה למקומה."

לכן, מסכם הרב, תפקיד המקובל בדור הזה הוא שליחות – אך שליחות שדורשת אחריות כבדה, יראת שמיים, וביטול מוחלט לאור התורה.

כי לא כל "אור" הוא קדושה.

ולא כל "מקובל" – הוא שליח נאמן.
אבל כשפוגשים אדם כמו הרב עזריאל מנצור שליט"א, מבינים מהי מסורת חיה. ומהי שליחות אמיתית של נשמה לדור.